הגירויים שאנו מקבלים מהסביבה הופכים להרגלים דרך למידה. הראשונה, היא הלמידה הקלאסית או התניה קלאסית (פבלוב), בה אנחנו לומדים קשר חדש בין גירוי לתגובה. הדרך השנייה, היא למידה אופרנטית (סקינר) בה האובייקט חייב לפעול כדי ללמוד התנהגות חדשה. ניתן להסתכל על הלמידה האופרנטית דרך חוק התוצאה: האם התוצאה כדאית לי או לא?. אם התוצאה כדאית יתקבל חיזוק שיכול להיות חיובי או שלילי, אם התוצאה לא כדאית לא יתקבל  חיזוק בתגובה. החיזוק צריך לבוא באופן מיידי בתגובה להתנהגות. שני החיזוקים יגבירו את ההתנהגות:

חיזוק חיובי- הוספה או הגברה של גירוי נעים.

חיזוק שלילי- הסרה של גירוי לא נעים.

לדוגמה: הילד בוכה (גירוי לא נעים של האם)—האמא תרים את הילד על הידיים(חיזוק חיובי של הילד)— הילד יפסיק לבכות (חיזוק שלילי לאם- הסירה את הגירוי הלא נעים).

מכאן אם התגובה תחזור על עצמה הילד יכול ללמוד שאם הוא יבכה אמא תרים אותו על הידיים, כך ש"שווה" לו לבכות… לעומת זאת, אם האם תגיב בצורה שלא נעימה לילד ההתנהגות הזאת לא תישמר. כשההתנהגות נשמרת זה אומר שקיימים חיזוקים.

בנושא של שינה כשנותנים גירוי מסוים בכדי להרדים אנחנו יכולים לייצר תלות אצל התינוק, הוא מקבל חיזוק וזה הופך להרגל. אותו הרגל יכול להיות הרגל מצוין רק צריך לתת אותו כמענה לצורך בזמן המתאים לדוגמה: כשהתינוק נמצא על המנשא הוא קרוב לדמות המטפלת הוא מרגיש קרבה, ביטחון ויכול להירגע ולהירדם בקלות. השימוש במנשא הוא מעולה אבל נרצה להשתמש בו בזמן הערות ולא סמוך להרדמה שהתינוק יתרגל להירדם בדרך זו בלבד. המטרה היא לא ליצור תלות מוחלטת אצל הילד בהקשרים לשינה אחרת יכול לקרות מצב שהתינוק יתעורר בלילה והוא לא יחזור לישון עד שהפעולה איתה הוא רגיל להירדם תתרחש.

לסיכום, אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם.

כל הורה הוא שונה ולכן נקודת המוצא היא אחרת בין אנשים. הורה אחד יתאים לו להרדים תמיד את הילד על מנשא והורה אחר לאחר תקופה יתייאש ויחפש דרך אחרת. בשל היותנו שונים גם החיזוקים יכולים להיות שונים, חיזוק ש"מחזק" תינוק אחד לאו דווקא יחזק תינוק אחר.

מוזמנים לכתוב לי בפרטי ולשתף אותי איזה גירויים מקבל התינוק? האם הוא נרדם בקלות?, האם דרך ההרדמה של התינוק מתאימה לכם לטווח הארוך? יחד נוכל למצוא את הנוסחה המנצחת עבורכם.

אם אהבתם ובא לכם להמשיך לקרוא אני מזמינה אתכם למאמרים נוספים בנושא ולאינסטגרם שלי.